-----------------------------------------------
כניסה
למערכת
ט.מ.ל
PAYCHECKS
לחץ להרשמה
מרכז ידע וחדשות
מרכז ידע וחדשות
12.08.2015

הכנסת עבודה – מבחן ההשתלבות, מבחני יחסי עובד מעביד ומיסוי

הכנסת עבודה – מבחן ההשתלבות, מבחני יחסי עובד מעביד ומיסוי

הכנסת עבודה – מבחן ההשתלבות, מבחני יחסי עובד מעביד ומיסוי

במאמר זה אנסה לעמוד על הנקודות שמאפיינות ומייחדות את חישוב המס של ציבור השכירים.

מהוראות פקודת מס הכנסה ניתן ללמוד כי "הכנסת עבודה" הינה, הכנסה הנובעת כתוצאה מקיומם של יחסי עובד ומעביד, והיא משולמת בעקבות יחסים אלו.

על כן, בכדי לקבוע שהכנסה מסוימת תיחשב כהכנסת עבודה, על כל המשתמע, יש לוודא שהיא תוצאה של יחסים המאפיינים עובד מעביד.

בתי הדין לעבודה קבעו מספר מבחנים לפיהם נקבע כי מתקיימים "יחסי עובד ומעביד", ולמרות שהפסיקות הרלוונטיות עסקו בעיקרם בנושאים הנוגעים לדיני עבודה, לעניין עצם הזכאות למגוון הזכויות הסוציאליות מכוח חוקי העבודה השונים, ניתן בהחלט ללמוד ולהשליך מהם גם על חוקי המס..

 

המבחנים העיקריים אשר בהתקיימם ניתן לקבוע שמדובר ביחסי עובד- מעביד הם:

1.  מבחן המרות והשליטה-

מבחן זה קובע כי יחסי עובד-מעביד, מתאפיינים ביחסי מרות בין העובד למעסיק. המעסיק מפקח על העבודה המתבצעת על ידי העובד והעובד נתון למרותו בכל הנוגע לקצב העבודה, אופן ביצוע העבודה, נהלי העבודה וכדומה. וכי העובד מגיע בדרך כלל למקום עבודה מוגדר, ומספר שעות העבודה מוגדרות בחוזה ההעסקה.

2.  מבחן הכלים-

מבחן זה בוחן מי מספק את כלי העבודה הנדרשים לביצוע העבודה.

כאשר מדובר ביחסי עובד- מעביד, המעביד הוא זה שמספק את כלי העבודה העיקריים והחומרים הנדרשים לעבודה.

אך כאשר העובד מבצע את העבודה בכלי העבודה שהוא רוכש באופן עצמאי והוא זה שדואג לתיקונם ואחזקתם, אין כאן יחסי עובד ומעביד אלא יחס של נותן שירות עצמאי.

3.  מבחן ההשתלבות-

במסגרת מבחן מהותי זה, בוחנים אם העובד ממלא פונקציה קבועה במקום העבודה, באופן חוזר ונשנה, והוא משתלב במנגנון העסקי של המעביד בכך שהוא מהווה חלק מהצוות שמביא ליצירת המוצר המוגמר, או שהוא מהווה חלק מהמערך הארגוני של העסק, אזי מדובר ביחסי עובד ומעביד.

אך אם מדובר באדם חיצוני שמגיע לבצע עבודה מסוימת ולא באופן קבוע, אין מדובר ביחסי עובד ומעביד.

4.  מבחן הקשר האישי-

כאשר ישנה הקפדה שהעבודה תתבצע על ידי העובד עצמו דווקא, ובכל החלפה או מילוי מקום ע"י אדם אחר נדרש אישור המעסיק, מדובר ביחסי עובד ומעביד.

אך כאשר הדבר היחיד שחשוב למשלם הוא שהעבודה תתבצע, ללא הקפדה על זהות המבצע, אין כאן יחסי עובד ומעביד.

יצויין, כי ישנם מבחני עזר נוספים, ולפעמים מתקיימים רק חלק מהמבחנים. במקרים אלו בתי הדין לעבודה בודקים את מכלול הנסיבות הרלוונטיות ואת המבחנים שמתאימים יותר לנושא הנדון.

הכנסת עבודה

לאחר שנקבע כי מדובר ביחסים המאפיינים יחסי עובד- מעביד, נתייחס להכנסת העבודה עצמה:

פקודת מס הכנסה מרחיבה מאוד את הגדרת "הכנסת עבודה" והיא מכלילה בתוכה הטבות שונות הניתנות ע"י המעסיק לעובד, אשר מי שלא עוסק בתחום המיסוי והשכר יופתע לגלות שהמחוקק הגדיר אותם כ"הכנסה" החייבת במס.

הסיבה להרחבת הגדרת "הכנסה" אצל שכירים דווקא, היא כדי למנוע את התופעה הנפוצה, בה שכירים מקבלים בנוסף למשכורתם טובות הנאה ממעבידיהם, בדרך של מימון הוצאות פרטיות, החזר הוצאות או מתן טובות הנאה בעין, באופן שטובות ההנאה אינן מתחייבות במס אצל העובד, בעוד שלאמיתו של דבר מדובר בשכר לכל דבר...

המעביד ועובדיו מנסים, כמובן לתת לתוספות השכר צביון כזה, אשר יאפשר למעביד לנכותן כהוצאה, בעוד שאצל העובד לא ייחשבו כהכנסה

פירוט התשלומים שייחשבו כהכנסת עבודה שהעובד יחויב עליהם מס רגיל לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה:

  •  משכורת
  •  רווח מעבודה, והכוונה היא לכל רווח אחר שמקבל העובד אגב עבודתו אצל המעביד (טיפים או מתנות מלקוחות של המעביד)
  • טובת הנאה שמקבל העובד ממעסיקו. (מדובר על תקבול וירטואלי, רעיוני שניתן למדידה כלכלית, כגון חסכון של הוצאה מסוימת, ייצוג משפטי,  ייעוץ עסקי וכדומה, אף אם הוא אינו מוחשי כלל)
  •  קצובה (תקבול ממשי אשר מקבל העובד כגון תווי שי, ביגוד והנעלה)
  •  תשלומים שנותן המעביד לעובד לשם כיסוי הוצאותיו" - הכוונה לתשלומים שנותן המעביד לעובד על מנת לכסות את הוצאותיו הפרטיות של העובד (כגון: שכר דירה, ארוחות, נסיעות לעבודה ובחזרה ואחזקת רכב)

למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה.

לאחר שראינו את ההגדרה המורחבת של המושג "הכנסה" אצל העובד, נשאלת השאלה, מה המבחן לפיו נקבע מתי טובת הנאה או קצובה מסוימת תיחשב כהכנסה ומתי לא.

ובאופן פרקטי, כיצד נקבע אם יום כיף, יום גיבוש, רכישת ביגוד לעובד, מימון השתלמות מקצועית וכדומה תיחשב כהכנסה החייבת במס אצל העובד ומתי לא.

"מבחן הנהנה העיקרי"

מבחן זה שימש במספר רב של פסקי דין לקביעה האם הטבה מסוימת תיחשב כהכנסה החייבת במס אצל העובד.

מבחן זה מתבסס על בדיקת הזהות של זה שמפיק את מרבית התועלת מההטבה.

כלומר, כאשר המעסיק משלם לעובד עבור הטבה מסוימת, או כאשר הוא מממן עבורו דבר כלשהו, ועיקר המטרה של נתינה זו היא טובתו והנאתו של העובד, יראו בה הכנסת עבודה  – גם אם היא ניתנת בשווה כסף. כגון מימון טיול לעובד, מימון קורס בתחום שאינו קשור לתחום העיסוק של העובד, מתנות וכדומה.

לעומת זאת כאשר ההטבה ניתנת לצורך מילוי תפקיד העובד בעבודה, או לשם שמירה על גופו או רכושו בזמן העבודה, וגם אם הנאתו של העובד קיימת, היא רק טפלה למטרה העיקרית שהיא צרכי העבודה, אין לראות בכך הכנסה בידי העובד. כגון רכישת בגדי עבודה – לשימוש במקום העבודה ולצורך ביצוע העבודה, השתלמויות מקצועיות בתחום העיסוק, כנסים הקשורים לעבודה וכדומה.

פס"ד דן

פס"ד זה עוסק בנושא הביגוד שמעסיק מספק לעובדיו והוא קובע את הכלל הבא:

לגבי פריט לבוש ללא סמל התאגיד, ואשר ניתן להשתמש בבגד גם מחוץ למקום העבודה, ניתן לומר כי העובד מפיק את מירב התועלת מפריט לבוש זה, כיוון שניתן להשתמש בו לצרכים פרטיים. ועל כן, זוהי קצובה החייבת במס.

אך פריט לבוש הנושא בצדו את סמל התאגיד, ניתן לומר כי הנהנה העיקרי הינו התאגיד מפאת הפרסום שנוצר בעקבות פומביות הסמל ומפאת השימוש בביגוד לצרכי העבודה ולא לצרכי הפרט.





צור קשר
נשמח לעמוד לשרותך | 03-7552500